נדחתה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח- חב' הביטוח רשאית לנכות את סכום חוב פסה"ד החלוט שניתן כנגד המנוח

תובענה זו עניינה בתביעתו של התובע לקבלת תשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים מסוג "יותר רווח" ו- "ריסק", שהוצאה על ידי הנתבעת (להלן: " הפוליסה").

במהלך חודש ספטמבר 1997 פנה התובע אל סלע חברה לביטוח בע"מ ( אשר בשלב מאוחר יותר התמזגה עם הנתבעת) בבקשה לערוך אצלה ביטוח חיים למר יחיאל גרינברג  ז"ל  (להלן: " המנוח" ו/או "המבוטח"). ביום 25.9.97  חתמו התובע והמנוח על ההצעה  שלפיה  סכום הביטוח למקרה מוות נקבע בסך  300,000 ש"ח. בהתאם להצעת הביטוח הופקה פוליסת ביטוח חיים ובריאות למנוח, כאשר המוטב בפוליסה הנו התובע .

לטענת התובע, לאחר פטירת המבוטח, הוא פנה אל הנתבעת בבקשה לקבל את דמי הביטוח בהתאם לפוליסה בהיותו, לדבריו, מוטב בלתי חוזר. הנתבעת דחתה את בקשתו לתשלום דמי הביטוח מאחר ולדבריה, על הפוליסה רובץ שיעבוד בגין הלוואה שניתנה למנוח שטרם נפרעה ומאחר והתובע אשר היה שותפו של המנוח בסוכנות ביטוח חייב לה כספים מתוקף היותו ערב להלוואת ליסינג סוכנים שניתנה לסוכנות ושטרם נפרעה אף היא. 

ביום 20.7.2000 ניתן כנגד המנוח פסק דין בגין אי החזר ההלוואה שנטל מהנתבעת שכיום הנו פסק דין חלוט. ( להלן : "החוב הפסוק" )

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי מאחר והמבוטח חייב לה כיום חוב כספי העולה על סכום התביעה ועל סכום דמי הביטוח המשולמים בקרות מקרה הביטוח עפ"י הפוליסה, הרי שדין התובענה כנגדה להידחות. 

 ביום 27.3.08 הגיש התובע בקשה למחיקת טענות מכתב ההגנה של הנתבעת , מן הטעם שאלו לא הועלו בהזדמנות הראשונה במכתב הדחייה מטעם הנתבעת במענה לתביעתו לקבלת תגמולי הביטוח. 

בהחלטה מיום 16.6.08 נעתרה הבקשה בחלקה, בגדרה נקבע כי יש לקבל את הבקשה בכל הנוגע לטענות שעניינן היותו של התובע מוטב בלתי חוזר.

באשר לבקשה למחוק מכתב ההגנה את טענות ההגנה שעניינן קיזוז חוב התובע בשל ערבותו לחובות המנוח על פי הסכם שכירת הציוד ובשל השעבוד הרובץ על הפוליסה, נקבע, בין השאר, כי "אין מקום להורות בשלב זה על מחיקת טענות אלו מכתב ההגנה. הסוגיה טעונה בירור עובדתי ולפיכך, אין מקום בשלב זה להכריע בה בטרם בירור שכזה ובירור הטענות בדבר חוסר יריבות והתיישנות.."

בהחלטה מיום 19.11.08 נקבע כי מאחר והשאלה העיקרית השנויה במחלוקת הינה בעיקרה משפטית בגדרה יש לדון האם לנתבעת זכות לנכות סכומים המגיעים לה מהמבוטח, שהינם עולים על סכום התביעה, עפ"י פס"ד חלוט ביניהם ועפ"י ערבות של המוטב, הרי הכרעה בה תוביל למעשה לסיום ההליך.

בהתאם לכך, הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

התובע טוען כי בהתאם לסעיף 13 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 (להלן: "החוק")  ובהתאם לסעיף 53 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973, ונוכח היותו מוטב בלתי חוזר, נשללת מהנתבעת האפשרות לנכות מתגמולי הביטוח את סכום החוב הנטען מאחר ומעולם לא נתן את הסכמתו בכתב לך. לדבריו, הוא שילם את הפרמיות כסדרן במהלך תקופת הביטוח מתוך ציפייה שהוא יהא זכאי לתגמולי הביטוח בעת קרות מקרה הביטוח כמוטב בלתי חוזר, אשר הנו משוחרר מחובות המבוטח למבטח.

התובע מוסיף וטוען כי טענת הנתבעת כי בהתאם לסעיף 15 ח' לפוליסה לפיו " לחברה זכות שיעבוד ראשון על כל הזכויות הנובעות מן הפוליסה והיא תנכה מכל תשלום שעליה לשלם  עפ"י הפוליסה כל חוב המגיע לה מבעל הפוליסה, המבוטח או המוטב, הן עפ"י הפוליסה והן באופן אחר", אינה חלה עליו בתוקף היותו מוטב בלתי חוזר. לטענתו, סעיף 13 א' לחוק מונע שיעבוד במקרה של מוטב בלתי חוזר בשים לב כי השעבוד הנטען לא נרשם ברשם המשכונות. כן נטען כי לא ניתן אף להתנות על הסעיף האמור באמצעות הוראת הפוליסה. עוד נטען כי לא בכדי נוקטת הנתבעת  בתנית הפוליסה את המונח "מוטב" בלבד וכי ככל שקיימת אי בהירות בנוגע לפרשנות סעיף 15 ח' לפוליסה, אם בכלל, הרי שבהתאם לכלל " פירוש לרעת המנסח",  יש לדבוק בפרשנות המזכה אותו בתגמולי הביטוח ללא ניכוי ו/או קיזוז.

בסיכומי התשובה מטעמו טוען התובע עוד כי הימנעותה של הנתבעת מלנקוב במפורש במונח "מוטב בלתי חוזר" בסעיף 15 ח' יוצרת מצג שווא וכי היה עליה לעשות כך כפי שעשתה בסעיפים אחרים בפוליסה.

התובע סבור כי לא ניתן לקזז את הסכום הנטען מאחר והנתבעת לא הייתה צד להסכם הביטוח הנדון, בשונה  מ "סלע" , חברת הביטוח הקודמת אשר הנפיקה את הפוליסה ובשל כך שאין זהות בין הצדדים לעסקה כמתחייב מסעיף 53 (א) לחוק החוזים, לדידו, לא ניתן לנכות את החוב מתגמולי הביטוח. התובע מדגיש כי מעת שנרשם בפוליסה כמוטב בלתי חוזר, זו "שועבדה" לטובתו בשעבוד ראשון.

התובע בדעה כי מאחר ואין התייחסות בחוק לקיזוז חובות שאינם קשורים ישירות לחוזה הביטוח, אין מקום לקזז את סכום פסה"ד שניתן לחובת המבוטח, בגין אי החזר הלוואה שנטל מהנתבעת לרכישת נכס, בניגוד לקיזוז דמי פרמיה, אליו החוק מתייחס מפורשות. 

בנוסף, הועלתה הטענה  כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב במחדלה ליידע אותו אודות חובות המבוטח בגין אי פירעון ההלוואה שניתנה לו ובכך שתשלום דמי הביטוח כפוף לפירעונה. לדבריו, הנתבעת מנועה מלטעון טענת קיזוז לאחר שהוא שילם במשך זמן רב את הפרמיות כסדרן מתוך ציפייה שבעת קרות מקרה הביטוח, יועברו התגמולים לידיו במלואם.

לחילופין טוען התובע כי באי תשלום סכום הביטוח ו/או גילוי שיעבוד הפוליסה לטובתה, הפרה הנתבעת את חוזה הביטוח בהפרה יסודית אשר מאפשרת לו את ביטול החוזה והשבת סכומי הפרמיה ששילם במשך השנים.

בסיכומי התשובה מטעמו שב התובע על עיקר טענותיו האמורות לעיל, לרבות הטענה כי על הפוליסה לא רבץ שיעבוד לטובת הנתבעת, כן מוכחשת הידיעה על חוב המבוטח.